<h1>ספר החינוך מצוה תע"ב</h1>
<h2>דף לב.</h2>
שלא לאכול מבשר בהמה חיה ועוף שמתו מאליהן, ועל זה נאמר [דברים י"ד] לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי, וכבר כתבתי למעלה בסדר זה במצות שחיטה [מצוה תנ"א] הכלל שאמרו זכרונם לברכה דכל שנפסלה בשחיטתה תקרא גם כן נבלה, וענין טומאתה כתוב גם כן בסדר ביום השמיני עשה ו' בסימן ק"ס [מצוה קס"א], והיא מצוה בפני עצמה. משרשי המצוה מה שכתבתי באיסור טרפה בכסף תלוה בסימן ע"ט [מצוה ע"ג]. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [ע"ז ס"ז ע"ב] שנבלה הראויה לגר היא קרויה נבלה ויש חיוב באכילתה, אבל נבלה שאינה ראויה לגר, כלומר נבלה מסרחת, אין חיוב באכילתה, ומפני זה האריך הכתוב לומר לגר תתננה ללמד זה, שאם לא כן אין צורך ללמדנו למי נתן מה שיש לנו, ואין לומר שבא להתירה בהנאה, שכבר כתוב במקום אחר [ויקרא ז'] וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה. ומיכן למדו זכרונם לברכה [ע"ז ס"ה ע"ב] לומר דין נותן טעם לפגם מותר, שידענו בזה שהתורה לא תאסור ותחייב כי אם על אכילת הדברים שראויים לאכילת בני אדם לא על דבר שנפשו של אדם קצה בו דכעפר בעלמא הוא חשיב, וזהו ההיתר הנזכר בגמרא בחומץ איסור שנפל לתוך גריסין מפני שפוגם בהן, ומן היסוד הזה נהגנו להגעיל הכלים שאינן בני יומן במים רותחין, ואף על פי שאין במים ששים חלקים כנגד הכלי מפני שהבלע היוצא מהן כשאינן בני יומן הוא פגום, ומכיון שיצא הבלע מן הכלי בכח המים שטבען למרק ולהוציא כל הבלע שבכלי אף על פי שהכלי עומד אחר כן עם בלעו שהקיא בתוך המים רותחין בפחות מששים וחוזר ובולע ממנו אינו נאסר בכך, לפי שהוא כנבלה מסרחת שהתירה התורה כמו שאמרנו. ואולי תאמר ואיך אנו מתירין אפילו נבלה מסרחת לאכלה לכתחלה, הא איכא בה משום בל תשקצו, התשובה בזה דכל שהוא דבר מועט כזה ועוד שנבלע בכלי ונפגם בתוכו ונחלש כוחו, בכענין זה ודאי ליכא משום בל תשקצו, ומותר לכתחלה. ואין לך להקשות כלל ולומר אם כן כלי מדין איך התירה אותן התורה בהגעלה והלא לא היה הבלע פגום לפי מה שאמרו בגמרא [ע"ז ס"ז ע"ב] דלא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא, שיש לי לומר לך שהגעילו אותן הכלים במים רבים שהיה בהן ששים כנגד הכלים. ומזה יש ללמוד גם כן שאם נפל אחד מכל השרצים המאוסים שבעולם בקדרה אף על פי שאין אוכל בקדרה ששים כנגד אותו השרץ שהכל מותר אחר שנוציא מן הקדרה גופו של שרץ ולא נחוש לפליטתו כלל הואיל והוא מן המאוסים ופוגם טעם הקדרה, שהרי זה דומה לנבלה מסרחת שאין בה איסור כמו שאמרנו, ומכל מקום צריך שיהיה במה שבקדרה שני חלקים כנגד גופו של שרץ כדי שיבטל ברוב, שאם לא כן יהיה נדון האוכל כגופו של שרץ ממש, וגופו אף על פי שהוא מאוס התורה אסרתו. ויתר רובי ענינים אלה יתבארו במסכת חולין עם ספרי המפרשים הטובים, והמעט הזה שכתבתי לך בני אינו כנגד רוב הדינין שנאמר בענין זה כנקודה דקה בשטח הארץ, וכבר הודעתיך בכמה מקומות שאין כוונתי רק להעיר רוחך בענינים ומראה מקום אני לך, ואם תזכה ותורה תהא אומנותך תבין כל הדברים ותשמח בהם. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ועובר על זה ואכל כזית מנבלה חייב מלקות.
